חייתי בזוגיות לצד בן זוג אלים מילולית ונפשית ואני יודעת כמה מכאיב ושוחק להיות בקשר מתעלל וכמה לא פשוט לעשות מעשה, לקום וללכת..
עד שלא חוויתי "על בשרי" קשר מסוג זה, לא הייתי מודעת לכך שצעקות, שתיקות, מילים מקטינות, עונשים ועוד.. נחשבים כהתנהגות אלימה.
בתוך תוכי ידעתי, שלא טוב לי ושהקשר הזה לא בריא לי, אבל חשבתי וקיוויתי שההתנהגות הזאת תעבור, שהוא יירגע, ישתנה, יתנהג אחרת ושיהיה בסדר.
קיוויתי, שהקשר הזוגי שלנו יהיה נעים, רגוע ומכבד.
הזמן עבר וקצב ההתפרצויות רק הלך וגבר. ומיום ליום הפכתי להיות אישה עייפה ובעיקר עצובה.